פסק-דין בתיק עפ"ת 39833-12-11

א.      בפנינו ערעור על הכרעת דינו של בית המשפט השלום לתעבורה בחיפה (כב' השופט מר שלמה בנג'ו) מיום 30.6.2011 בת.ד. 30005-08. בהכרעת הדין הורשע המשיב בביצוע העבירות שיוחסו לו בכתב האישום והן:

1.   עבירה של נהיגה רשלנית לפי סעיף 62 (2) + 38(2)+ 38 (3) לפקודת התעבורה           התשכ"א - 1961 (להלן: "פקודת התעבורה").

2.   עבירה של התנהגות שגרמה לנזק לרכוש וחבלה של ממש לגוף, לפי תקנה 21 (ב) (2)                         של תקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: "תקנות התעבורה") וסעיף 38 (3)                  לפקודת התעבורה.        

3.   עבירה של אי שמירת מרחק  לפי תקנה 49 (א) לתקנות התעבורה ולפי סעיף 38 (3)               של פקודת התעבורה. 

4.   עבירה של הפקרה אחרי פגיעה, לפי סעיף 64 א' (ב), וסעיף 38 (3) לפקודת   התעבורה.

ב.   בנוסף הוגש הערעור גם על גזר דינו של כב' השופט בנג'ו מיום 19.12.2011 אשר השית על     המערער את העונשים הבאים:

1.      מאסר בפועל של 20 חודשים.

2.      מאסר על תנאי של 12 חודשים, שאותו לא ירצה המערער אלא אם כן יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו עבירה לפי סעיף 64א לפקודת התעבורה ו/או עבירת המתת אדם בתאונת דרכים ו/או עבירה של נהיגה בזמן פסילה ו/או עבירה של נהיגה בשכרות ו/או עבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול.

3.       קנס בסך 4,500 ש"ח או 15 ימי מאסר תמורתו.

4.      פיצוי לכל אחד מנפגעי התאונה בסך של 1,500 ש"ח.

5.      פסילה מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה בת 40 חודשים.

6.      פסילה על תנאי מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 10 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו.

ג.    יובהר כבר עתה כי עיון בהודעת הערעור המפורטת, אשר הוגשה על ידי שני באי כוח           המערער, מלמד שבכל הנוגע לערעור על ההרשעה מלין המערער רק כנגד הרשעתו בעבירה   לפי סעיף 64 א (ב) לפקודת התעבורה.

לעניין זה נטען, כי הוכח שהמערער לא ידע, ולא יכול היה לדעת, כי נפגעו אנשים בתאונה,   או לחלופין, לאור מצבו לאחר התאונה לא היה יכול לעשות יותר מאשר עשה. 

ב"כ המערער טוענים לעניין זה כי בית המשפט קמא יכול היה לכל היותר להרשיע את         המערער רק בעבירה לפי סעיף 64א (א) לפקודה.

ד.       בכל הנוגע לגזר הדין מתייחס הערעור רק לרכיב המאסר בפועל והקנסות. בערעור זה מלין המערער על התייחסותו של בית המשפט קמא אליו, כאשר סרב מלכתחילה לבקשתו לקבל בעניינו תסקיר שירות מבחן, ונעתר לבקשה רק לאחר שהוגשה בקשה נוספת בעקבות הוספת עורך דין נוסף לייצוג המערער.

עוד נטען, כי שגה בית משפט קמא משהתעלם מהמלצות תסקיר המבחן ומנסיבותיו             האישיות של המערער, בגוזרו עליו עונש לא מידתי, הסוטה בחומרתו ממידת הענישה            הסבירה בנוגע לעבירות בהן הורשע.

כן נטען, כי בית המשפט שגה משנתן משקל יתר לעברו "התעבורתי" הישן של המערער        הכולל נהיגה בשכרות בשנת 2002, והתעלם מן העובדה כי מלבד העבירה הנ"ל כולל עברו         התעבורתי רק עבירות טכניות (נסיעה ללא חגורה ונסיעה ברכב בלתי תקין).

ה.      ב"כ המערער טענו בערעורם כי בית משפט קמא שגה בהתעלמו מן השיהוי הרב בחקירת המערער לאחר אירוע התאונה, ומהימשכות ההליכים ממועד אירוע התאונה (18.3.2007) ועד מועד גזר הדין (19.12.2011). זוהי תקופה בת חמש שנים שהמערער לא היה עצור ולא נפסל רשיונו במהלכה.